top of page

זכר ונקבה במיקרו-קופי: ארבעה עקרונות והגיג

האתגר הכי גדול של ממשקים בעברית הוא צורת הפנייה למשתמש או למשתמשת או למשתמשים. אם כתבתם אי פעם בחייכם תוכן לממשק בעברית, אתם יודעים בדיוק על מה אני מדברת. בעקבות ההרצאה שלי בכנס UXILive הגיעו אליי פניות בעניין הזה, אז אני רוצה להציע ארבעה עקרונות ולהעלות תהייה אחת אישית. אם יש לכם הערות, דוגמאות והצעות לשכלול ולדיוק, אשמח מאוד לקבל אותן לכאן: kinnerety@gmail.com.

ובכן, איך למזער את הנזק? הנה הצעד הראשון:

1. תפסיקו להילחם בזה

נהוג להגיד שכפתור אידיאלי או הנחיה אידיאלית הם אלה שמתיישבים עם:

  • הרצון של המשתמש

  • מה שאנחנו רוצים שהמשתמש יעשה

  • צורת הציווי (שרווחת הדעה שהיא הצורה המניעה ביותר לפעולה)

באנגלית, כמה נוח, בשלושת המקרים ולכל המגדרים צריך להגיד בדיוק את אותו הדבר:

The user (he or she) thinks: I want to – buy, subscribe, share, read more, send

We want him or her to – buy, subscribe, share, read more, send

The imperative: Please – buy, subscribe, share, read more, send

והם בטח בכלל לא יודעים כמה שהחיים שלהם קלים.

בעברית יש לנו שלוש צורות שונות לשלושת המקרים, ובשניים מהם יש לנו עוד שלוש צורות נפרדות לזכר, לנקבה ולרבים (אני רוצה להירשם; אנחנו רוצים שתירשם/שתירשמי/שתירשמו; והציוויים הירשם/הירשמי/הירשמו). ועוד לא דיברנו על שם הפעולה (הרשמה). ועם זה לכו תכתבו כפתור. או הנחיה. או כל פנייה למשתמש/ת/ים.

והנה הדבר הכי משחרר שתשמעו בנושא הזה בזמן הקרוב: אין לזה פתרון.

אין. שחררו.

דברים נורא מוזרים כבר קרו בגלל האינטרנט, ואולי פעם גם העברית תשתנה כדי להתאים את עצמה, אבל אני ממש בספק שנראה בימי חיינו שינוי במצב הזה. אלה מבנים שנמצאים ביסוד השפה, והם כאן כדי להישאר. אז הצעד הראשון הוא להפסיק לראות בזה צרה ולהתחיל לראות בזה אתגר של יצירתיות. צריך לוותר על הניסיון להגיע למצב המושלם שמתאפשר באנגלית, ובמקום זה להשקיע אנרגיות בחיפוש אחר ההזדמנויות שהעברית מייצרת לנו. ויש כאלה.

2. יש בסך הכול שש אפשרויות (לממהרים: בסעיף הבא יש המלצה מסכמת)

סלאש (לוכסן)

דוגמה:

אבל לא, זאת לא באמת אפשרות. היא מנסה לפנות לשני המינים אבל בסוף לא נותנת יחס אישי לאף אחד/ת. זה לא קריא, לא נראה טוב, וגם בכלל לא תקני בעברית. המקום היחיד שזה רלוונטי הוא הניסוח המשפטי ליד הצ'קבוקס של קריאת התנאים (קראתי את תנאי השירות ואני מאשר/ת אותם, או משהו בסגנון), וגם זה רק כי הייעוץ המשפטי מתעקש. בקיצור, אפילו לא חישבתי את זה כאחת האפשרויות. עוד שש טו גו.

אפשרות 1: רק לשון זכר

דוגמה:

עוד דוגמאות: היכנס לחשבונך, הוסף לסל, בחר יעד, חפש, איך תרצה לשלם?

יתרונות: פנייה אישית לחצי מהאוכלוסייה; קל ופשוט לנסח כל דבר; שימוש טבעי בציווי; קל להניע לפעולה.

חסרונות: מתעלם מחצי מהאוכלוסייה; משתמשות כבר מרגישות לא בנוח ואפילו כועסות; עלול לגרום נזק תדמיתי; לא רחוק היום שמישהי תפתח עמוד שיימינג לאתרים בלשון זכר, ובצדק.

עלות-תועלת: היתרונות הם בעיקר שיווקיים ועסקיים, והחסרונות בעיקר תדמיתיים וערכיים, אבל בעולם שבו תדמית שווה כסף – יש כאן גם נזק עסקי שילך ויגדל.

למי מתאים: אם קהל היעד שלכם הוא לפחות 70% גברים (בלייזר, כדורגל, כאלה), ואולי גם אם החומרים שלכם מורכבים ומבהילים (חברות ביטוח ובנקים למשל; אלה נוטים לבחור בלשון זכר כדי לפשט את הניסוח ולהקל על המשתמשים).

ההמלצה שלי: אם אין לכם סיבה ממש ממש טובה לפנות רק לגברים, אז אין לכם סיבה לבחור באפשרות הזאת.

אפשרות 2: רק לשון נקבה

דוגמה: האתר גולדה מציע ייעוץ עסקי לנשים עצמאיות:

יתרונות: כמו בפנייה בלשון זכר.

חסרונות: חריג ולא מקובל עדיין; למרבה הצער, נשים מוכנות לספוג פנייה בלשון זכר, אבל רוב הגברים עדיין לא בנויים לזה (לא בדקתי את זה, מבוסס על אינטואיציה נשית).

עלות-תועלת: גם החסרונות וגם היתרונות הם בעיקר עסקיים, לדעתי אפשר להניח (בזהירות) שהתרבות שלנו עדיין לא בשלה לזה, ושהעלות גדולה מהתועלת.

למי מתאים: אם קהל היעד שלכם הוא בעיקר נשים (מאמאזון למשל), או אם המותג שלכם רוצה לנער, לעורר שיח, לדחוק גבולות ולעשות את הדברים אחרת.

ההמלצה שלי: אם אין לכם סיבה ממש ממש טובה לפנות רק לנשים או לייצר באז פמיניסטי, אז אין לכם סיבה לבחור באפשרות הזאת.

בקטנה: רוב התוכן באתר של גולדה כתוב בלשון רבים, אבל רוב המיקרו-קופי בלשון נקבה. אני מניחה שהייתה כאן החלטה מכוונת, אבל הייתי מציעה לכתוב גם את התוכן בנקבה או לשנות את הגדרת האתר. כרגע הוא מוגדר "בית לנשים בעסקים", אז כדאי שייתן חוויה שלמה של בית.

אפשרות 3: דינמי, לפי המגדר של המשתמש או המשתמשת

מה זה אומר: אם בהרשמה שלכם המשתמשים כותבים אם הם זכר או נקבה, אתם יכולים לתת להם ממשק מתאים לפי המגדר.

דוגמאות: באתר של קופת חולים כללית פונים אליי בלשון נקבה:

וכך גם פייסבוק בעברית:

יתרונות: פנייה אישית לכל המגדרים; קל ופשוט לנסח כל דבר; שימוש טבעי בציווי; קל להניע לפעולה.

יתרון בונוס: ממשק מפוצל מאפשר להגיד דברים אחרים לגמרי לגברים ולנשים, אבל זה כבר למתקדמים ולמאמר אחר.

חסרונות: מישהו יצטרך לשבור חיסכון כדי לממן את הפיתוח; משתמשים יצטרכו להזדהות בכניסה לפי מגדר או לבחור צורת פנייה.

עלות-תועלת: מושלם. יש לי צמרמורת של עונג רק מלחשוב על זה.

ההמלצה שלי: אם יש כסף – עופו על זה (ואז אפשר לשאול בפירוש בכניסה או בהרשמה "איך תרצה או תרצי שנפנה אליך?" מובטח וואו); אם יש לכם לקוח – המליצו לו בחום להשקיע בזה (לא כל הלקוחות מודעים לאפשרות, הסבירו להם במה מדובר והביאו דוגמאות).

בקטנה: בשני המקרים (פייס והכללית) כנראה כתבו קודם את הממשק בלשון זכר ואז המירו אותו ללשון נקבה, ובשני המקרים יש פספוסים וחלק מהפניות נשארו בזכר. אחרי כל ההשקעה המבורכת בממשק מפוצל, היה שווה להשקיע בעוד הגהה אחת קטנה. קצת חבל.

אפשרות 4: ניסוח א-מגדרי – שאפשר לקרוא גם בזכר וגם בנקבה

דוגמאות:

והנה כמה כפתורים כאלה:

עוד דוגמאות: גוף ראשון - שכחתי סיסמה, אני רוצה, כניסה לחשבון שלי.

יתרונות: זו פנייה אישית מצוינת לשני המינים. כל מה שביקשנו.

חסרונות: דורש הרבה יצירתיות והשקעה, כלומר יותר זמן עבודה; דורש כישרון למילים ולהטוטי ניסוח; תמיד יהיו מקומות ומצבים שבהם אי אפשר ליישם את זה; לא מאפשר שימוש בציווי, כך שצריך להניע לפעולה בדרכים אחרות (אפשרי לגמרי, כמו בדוגמאות שכאן, רק דורש יצירתיות).

עלות-תועלת: אם עושים את זה נכון ויצירתי – זה נהדר. בהצלחה.

למי זה מתאים: לכולם, אבל צריך כותבים עם גישה טובה לתוכן.

ההמלצה שלי: להשתמש במשולב עם ניסוח א-מגדרי מהסוג שבאפשרות 5 ועם לשון רבים שבאפשרות 6 (אחידות בעניין הזה היא קצת אוברייטד, ראו בהמשך). כדאי ליישם בכל מקום שהפנייה האישית חשובה לכם.

אפשרות 5: ניסוח א-מגדרי – מילים שאין להן מין

דוגמאות:

יתרונות: מכיל את שני המגדרים; קל לניסוח.

חסרונות: אין פנייה אישית, ולכן ההנעה לפעולה קצת מוגבלת; אין ציווי, אז צריך להניע בדרכים יצירתיות אחרות.

עלות-תועלת: יש חיסרון עסקי-שיווקי בגלל הפגיעה בהנעה לפעולה, אבל לדעתי הוא שולי ושווה את היתרונות. לגמרי שווה איי-בי טסטינג.

ההמלצה שלי: להשתמש במשולב עם ניסוח א-מגדרי מהסוג הראשון ועם לשון רבים. מתאים בעיקר לכפתורים, אם רק תסכימו לוותר על הציווי (ולמה שתסכימו? ראו בהמשך).

אפשרות 6: לשון רבים

דוגמה:

יתרונות: מכיל את שני המגדרים (זה אמנם רבים זכר, אבל עדיין נחשב מכיל); קל לניסוח; מאפשר שימוש בציווי, ולכן אמור לשפר את ההנעה לפעולה.

חסרונות: אין פנייה אישית, ולכן ההנעה לפעולה מוגבלת (אבל יש ציווי, אז זה מתקזז).

עלות-תועלת: לדעתי החיסרון שולי, וזאת אפשרות טובה, אבל זה בכלל לא משנה: אם החלטתם שהאתר שלכם יהיה נטול מגדר ותרצו לפנות ישירות אל המשתמשים, תהיו חייבים להשתמש גם בלשון רבים.

למי זה מתאים: לכולם.

ההמלצה שלי: להשתמש במשולב עם ניסוח א-מגדרי משני הסוגים.

3. אז תכלס יש רק אפשרות אחת

אם אין לכם תקציב לפיתוח ממשק לפי מגדר, ואם אין לכם סיבה ממש ממש טובה לפנות רק אל גברים או רק אל נשים, מה שאתם צריכים לעשות זה לשלב את שני הסוגים של ניסוח א-מגדרי עם לשון רבים (אפשרויות 6-4), כי ביחד הן נותנות את כל היתרונות החשובים. כשצריך פנייה אישית נסו להיות יצירתיים ולהשתמש יותר בניסוח א-מגדרי מהסוג הראשון; כשצריך לכתוב הנחיות בציווי השתמשו בלשון רבים; בכפתורים ובהפניות השתמשו בלשון רבים או במילים שאין להן מין.

ומה עם האחידות? אם מנסים לכתוב בלי מגדר, כמעט אף פעם אי אפשר להיות אחידים ולהשתמש רק באחת משלוש האפשרויות, חייבים את כולן וזה בסדר. אבל - בתוך מסך אחד או תהליך אחד, וודאי שבתוך משפט אחד, צריך לנסות להיות אחידים ככל האפשר. אל תוותרו מהר מדי ואל תתרשלו. חשוב מאוד לשאוף לאחידות ולעשות כמיטב יכולתנו כדי לשמור עליה. אם יש חוסר אחידות - צריכה להיות לו סיבה.

והנה דוגמאות לחוסר אחידות לא מוצדק, שנובע מרישול וחוסר תשומת לב:

תחליטו: לשון זכר או לשון רבים?

תחליטו: לשון רבים או סלאש?

ודוגמה אחת לחוסר אחידות שאולי יש לה הצדקה, אבל זה פשוט נראה ממש לא טוב:

יש כאן פנייה בגוף שני יחיד (נרשמת), בגוף שני רבים (התחברו) ובגוף ראשון (שכחתי) בתוך משפט אחד לא מאוד ארוך. לדעתי, מה שהיו צריכים לעשות כאן זה:

נרשמת בעבר לאתרי קבוצת הארץ? התחברות | שכחת את הסיסמה?

נרשמת ושכחת הם פנייה בגוף שני שיכולה להיקרא גם בזכר וגם בנקבה. התחברות (או כניסה) היא אמנם שם פעולה (כלומר צורה אחרת), אבל אין לה גוף ומין, ולכן היא לא נותנת הרגשה של חוסר אחידות כמו הניגוד המוזר בין נרשמת-התחברו-שכחתי.

ואפשר גם פשוט: נרשמתם | התחברו | שכחתם סיסמה? - אבל זה טיפה פחות מוצלח, כי סיסמה היא עניין אישי במובהק. ועדיין, בעיניי זה טוב יותר מחוסר האחידות הקיים כרגע.

אז שלבו צורות, אבל גם תפעילו קומון-סנס ותהיו יצירתיים כדי להגיע לאחידות מרבית.

4. הציבו אידיאל, ואז נסו להגיע אליו

כשאני כותבת מיקרו-קופי אני כותבת אותו קודם כול כאילו אין בעיית זכר-נקבה בעולם. הבעיה הזאת היא מקל בגלגלים של החשיבה היצירתית שלנו, ולכן בשלב הראשון כדאי לכתוב מתוך התעלמות גמורה מקיומה. אז כתבו קודם את המיקרו-קופי האידיאלי שלכם, את מה שהכי הייתם רוצים שיהיה כתוב, ולא משנה אם זה ביחיד או ברבים, בזכר או בנקבה. רק אחרי שכתבתם את המיקרו המושלם מבחינת הקול, הטון, הערכים, החוויה וההנעה לפעולה, רק אז תהפכו אותו לנטול מגדר (בשילוב שלוש האפשרויות שלמעלה). לפעמים השינוי יהיה מינורי, לפעמים תצטרכו לשכתב לגמרי את מה שכתבתם, אבל בכל מקרה – נסו להשאיר את המיקרו-קופי הסופי קרוב ככל האפשר לאידיאל שכתבתם בהתחלה. הוא יהיה לכם סמן. נסו ותיהנו.

והגיג אחד: הסיפור האישי שלי עם ציווי

כבר שנים ארוכות שאומרים שציווי הוא הצורה הכי מניעה לפעולה: קנה, היכנס, בחר, כל אלה. אבל האם בהכרח הציווי "היכנס לחשבון" מניע יותר מההרגשה הפרטית-אינטימית שנותן "כניסה לחשבון שלי"? האם "הירשם" הנוקשה אכן מניע יותר מ"להרשמה" המאפשר והמזמין? גם ישראלים? גם בעברית? כי אני אישית מעדיפה תמיד הצעה טובה ומשכנעת על פני ציווי, כמו דלת שנפתחת ומזמינה אותי להיכנס במקום שיורידו לי פקודה. ויש לי הרגשה עמומה שזה עניין תרבותי, כלומר שישראלים לא כל כך אוהבים שאומרים להם מה לעשות, ושדווקא ציווי מרתיע אותם. אז תמיד תעשו איי-בי טסטינג, וגם תהיו נחמדים וספרו מה גיליתם. אני מבטיחה לרכז את התוצאות ולשתף במסקנות.

והנה, לנוחותכם, סוג של סיכום:

ודבר אחרון וחשוב מאוד לפני פיזור: תודה גדולה - אישית ומקצועית - ליסמין גלקר וייסבורד, כותבת הבלוג CopyCuts, שהייתה מהראשונים שייבאו ארצה את המונח מיקרו-קופי וסימנו אותו כתחום ידע מוגדר גם בישראל.


bottom of page